What
If...

"נכון שבכל הזדמנות מטפטפים לכם ללכת להגשים את החלום שלכם?...וכשאתם סופסוף מעיזים לחשוף את הסרט שכתבתם בפני הבמאי הכי נחשב בארץ, הוא צוחק לכם בפנים!" אני מתפוצצת על הסטודנטים המסכנים ובקושי מצליחה לעמוד. אני רטובה מזיעה כשהמזגן שוטף אותי ומעיר בי רעדת אפצ'י מרצפת האגן. אני מנסה לברוח מהצונאמי הזה, וכמעט מספיקה להגיע לשירותים, כשבדרך, הוא פורץ החוצה ומציף את הכל איתו... ובעת שאני מחליקה על השתן שזה עתה פרץ ממני, ניצתת בי ההבנה, שאין זמן יותר טוב להפיק את הסרט היחיד שכתבתי, מעכשיו. אני מרגישה הכי צעירה ובועטת ובשלה (כמעט נרקבת) ואף אחד לא יעצור אותי, אפילו לא רצפת האגן! "

 

לגליה, 46, יש בעל, ילדים ועבודה סבירה מינוס, אבל היא לא סובלת את החיים שלה. הילדים מתבגרים ולא סופרים אותה, בעלה סטארטאפיסט שחי בטיים זון משלו, ולה, אין שום חשק לכתוב עוד טקסט שישכנע אנשים לרכוש משחק לפיצוץ חצ'קונים...היא מסתכלת על חייה ולא מבינה איך התפוגג החלום שלה ומהבטחה גדולה בבית ספר לקופירייטינג, היא הפכה להיות אישה ממורמרת בגיל המעבר, שאף אחד לא יזכור ...יום אחד היא נאלצת להחליף את הבוסית שלה בהרצאת שיווק לסטודנטים, בחוג לקולנוע במכללה למנהל. בדיוק אז היא חוטפת גל חום זוועתי! בשיא העולב, תוך בריחה לשירותים והחלקה על השתן של עצמה, היא מגלה מודעה על הקיר: שגרירות צרפת מפרסמת קול קורא לחממת יוצרות צעירות מהמזרח התיכון להפקת פיצ'ר בהוליווד! באצבע לחה היא עוברת על הדרישות. אזרחית צרפת מהמזרח התיכון, בוגרת הבצפר, תרגום לצרפתית, סצינה מצולמת מהסרט, במאית שותפה, מפיקה שותפה, ולפני שהיא מספיקה להתייחס לקריטריון האחרון, עד גיל 30, היא יודעת, שאת ההזדמנות הזאת, אולי האחרונה של חייה, היא לא הולכת לפספס והפעם, היא תדאג להתאים לכל שבעת הקריטריונים, גם אם תצטרך לכופף אליהם את המציאות!

 

אז היא מתחילה לכופף...היא מספרת לנמסיס שלה מהבצפר, נטלי מרכוס הבמאית, שהיא עומדת למות, רק כדי שתיפגש איתה, בתקווה שתידלק על הפרמיס ומפצירה בדודה הדוסית הצרפתיה (שהיא לא ביקרה 20 שנה) לתרגם את התסריט שלה, שכולו סקס סמים ורוקנרול...היא מפלחת  WEED משבעה של חברה רחוקה רק כדי לשחד את "הזאבות" לצלם סצנת רוק ומבקשת מרות עפרוני, הסופרת והמפיקה, לכתוב לה הקדשה חתומה בספרה 'שנת השועל', כשבין דפי הספר, שתול נייר קופי שמעביר את החתימה הנכספת להצהרת הכוונות שלה...כשהיא מתקרבת להשלמת המשימה היא מרגישה את כובד הקריטריון האחרון. איך היא תוכיח שהיא בת 30??? כשהחברות "התומכות" שלה מתקרקרות עליה ומציעות לה לשנות את הגיל במשרד הפנים, ניצת בה רעיון! בג"ץ לירן-שקד לזכויות הלהט"בים! היא מתקילה את מירב מיכאלי בבר השכונתי שלה, ומשכנעת אותה להעביר חוק שימחוק את הגיל מתעודת הזהות על רקע אפליה גילאית, בדיוק כמו שלהט"בים יכולים למחוק את המגדר ע"פ התקדים. אם היא מרגישה בת 30, למה שיהיה כתוב לה פאקינג 46???

 

כשגליה משוכנעת שעשתה צ'ק על כל הקריטריונים, היא מגישה סופסוף את המועמדות. פתאום היא מגלה, ששרה סילברמן, אותה היא מעריצה למוות, הצטרפה לפאנל השופטות בחממה! אז היא עושה תחקיר שלא היה מבייש את עובדה ומגלה שלשרה יש משפחה ענפה בארץ, ואפילו אחת האחיות שלה, סוזן, היא רבנית רפורמית שגרה בירושלים! כמה זה כבר יזיק לנסוע לפגוש אותה ל"יעוץ"? (;

אחרי זמן לא מבוטל, שבו גליה לא מקבלת תשובה, (ומסתובבת מיואשת ובלתי נסבלת), היא מקבלת הודעה שהתקבלה לשלב הפיץ' בחממה. זהו, זה המאני טיים! גליה מתחילה פיץ' בזום עם שרה סילברמן עם טפט-רקע של סטודנטית. פתאום, הרקע נעלם ושרה מגלה את גליה בבית עצום, כשמאחוריה עומדת עוזרת בית ששואבת לה את כל קמטי הפנים דרך הקוקו עם דייסון! שרה מרגישה מרומה, אבל גליה מרביצה לה ספיץ'. היא אומרת שלנשים בגיל המעבר אין סיכוי בעולם הזה, ושלא פלא שהיא נאלצה להתחזות לגוססת, או לפלח וויד בשבעה, או לקבוע עם רבנית רפורמית כשהיא בכלל לא מאמינה באלוהים...פתאום לשרה נופל האסימון שגליה, היא הסטוקרית שאחותה סיפרה לה עליה ותוך שניות, מעיפה אותה מהזום. עכשיו באמת הכל אבוד. אבל עוד לפני שהיא מספיקה להתפרק, "הזאבות" מספרות לה שבעקבות הוידאו שלה, המפיק של פסטיבל הרוק ווכטר רוצה להיות מעורב בסרט שלה Freedom is a bitch! גליה, שלא מאמינה למזלה הטוב, עם דמעות של אושר בעיניים, צועקת בפה מלא אל השמיים: יייששששש! כשציפור נודדת מחרבנת לה לתוך הפה. היא נחנקת ונשנקת אבל בלי להתבלבל, מנגבת את הרפש עם השרוול וצועדת במרץ קדימה, כי אם היא הצליחה להגיע עד כאן עם כל החרא שאכלה, זה ישבור אותה?!?