הי מה נשמע?

אני גליה, בת 46, קופירייטרית ותסריטאית. במהלך חיי צברתי לא מעט חברות מכל מיני מעגלים ובשנים האחרונות אני שמה לב לסממן אחד בולט: תחושת ה"הייתי צריכה להיות במקום אחר". הרבה נשים היו רוצות פשוט לעזוב את עבודתן, אליה הגיעו בסביבות גילאי ה25 שלהן, כשעדיין לא בשלו להבין במה היו רוצות לעסוק. המנטליות עליה גודלנו בטח לא עזרה. אפילו בדור שלנו, שנחשב צעיר ומתקדם, ציפו שנסגור את פינת ה"חתונה+ילדים" על פני עבודה ולימודים. מימוש לא היה בכלל חלק מהאפשרויות המוצעות (שלא לדבר על עידוד וטיפוח כשרונות מיוחדים). 

לכן, אני חושבת שהרבה נשים כיום, מוצאות עצמן לא מסופקות ממקום עבודתן, רק כי לא חונכו לרצות לעצמן  מגיל צעיר. ובשלב זה של החיים, כשמשבר גיל המעבר מתחיל להרים ראש, רובן פשוט מוותרות על הרעיון...

​

במציאות כזאת, הדבר משפיע על הסביבה הקרובה ואפילו הרחוקה. אנחנו חושבות שכשאישה מרגישה טבעית במקום שלה, מוגשמת, היא מרוצה ופעלתנית ומדרבנת את כל סביבתה לעשייה. אז...למה שלא נגרום לזה לקרות??

​

תכנית הריאליטי "יוצאות מהקופסא" מעניקה לנשים אלו, מעבר מפוקח למסלול חיים חדש, שישפיע עליהן כפרט וכמו אפקט הפרפר, ישפיע אף על סביבתן הקרובה ואפילו...על החברה הישראלית בכלל.